החלטה בתיק עמ"ת 8276-10-11

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו ביצוע עבירות אלימות כלפי בתו (להלן: "המתלוננת" או "הבת"), על רקע הטענה, כי הבת מנהלת קשר רומנטי עם אחר, שאינו בעלה. נטען, כי בתאריך 12.9.11, בין השעות 10:30 ל-11:00, אסף המשיב את המתלוננת, שיצאה מביתה שבשבט א.כ., לרכבו, לקח ממנה את תעודת הזיהוי שלה ואת מכשיר הטלפון הנייד שלה, והכניס אותה לביתו. במעמד זה הכה המשיב את המתלוננת, באמצעות מקל, בפניה, בראשה, ברגליה ובכל חלקי גופה; הכה אותה במכות אגרוף בכל חלקי גופה וכן הכה אותה באמצעות נעליו בכל חלקי גופה. כתוצאה ממעשיו, דיממה המתלוננת מאפה ומפיה וזעקה לעזרה. המשיב אטם את פיה, והמתלוננת התעלפה.

            באותו מועד, בסמוך לשעה 23:47 הגיעו שוטרים לבית המתלוננת והמשיב, בעקבות הודעה שנתקבלה במוקד, לפיה ארע אירוע של אלימות בבית. המשיב החביא את המתלוננת באחד מחדרי הבית, בהיותה בהכרה חלקית כתוצאה מתקיפת המשיב, ומסר לשוטרים, כי אינו יודע היכן נמצאת המתלוננת.

נטען עוד, כי כתוצאה ממעשי המשיב, נגרמו למתלוננת חבלות של ממש בדמות סימני חבלה והמטומות מסביב לעיניה, בירכיה וברגליה, והיא נזקקה לטיפול רפואי.

            לאור האמור לעיל יחסו למשיב עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

            יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה צוין, כי המשיב תקף את המתלוננת על רקע חילול כבוד המשפחה וכי המתלוננת, אשר מנודה מהמשפחה, מצויה במקלט לנשים מוכות.

בטיעוני ב"כ המבקשת בפני, היא הוסיפה וציינה, בנוגע לרקע כתב האישום, כי בתאריך 31/7/11 הוגש כתב אישום נגד בעלה של המתלוננת, על רקע פגיעתו בה, הן פיזית והן מינית, מיד לאחר חתונתם, חתונה אשר נכפתה על המתלוננת על ידי בני משפחתה. התיק האחר קבוע לשמיעת הראיות, ובעלה של המתלוננת נעצר עד לסיום ההליכים המשפטיים. הסנגור, אשר גם מייצג את הבעל, מסר, כי מתקיים הליך גישור בתיק הנ"ל, במטרה לסיימו במהירות האפשרית.

2.         בית משפט השלום (כב' השופט ד. בן-טולילה), שמע את טיעוני את הצדדים ובחן את חומר הראיות, וקבע, כי קיימות ראיות לכאורה אך יש חולשה בעוצמתן. לאחר מכן, הועבר התיק לעיונו של כב' ס. הנשיא אבו-טהה, אשר בחן את החלופות המוצעות והגיע למסקנה, כי החלופה השנייה שהוצעה, לפיה המשיב ישהה במעצר בית מלא המרוחק ממקום מגוריו, בעיר ..., אצל השייח' א.מ., ובפיקוחם של שני ערבים נוספים (א.ע. וח.א.כ.), יהיה בה כדי לענות על מטרות המעצר. ביהמ"ש התרשם מהערבים באופן חיובי ומצא, כי יש באפשרותם לשמש חלופה מציבת גבולות למשיב. ביהמ"ש גם התרשם מנתוניו האישיים של המשיב: גילו (יליד 1950), היותו ללא עבר פלילי, נשוי ואב ל-13 ילדים, בעל תעודת משכין שלום מטעם משטרת ישראל - מחוז דרום, ראש שבט, המסייע למשטרה בהשכנת שלום בסכסוכים במגזר הבדואי, וכמי ששימש כחלופת מעצר עבור נשים במגזר הבדואי שהופנתה כלפיהן אלימות מצד משפחתן. משכך, הורה על שחררו של המשיב לחלופה אף מבלי להמתין לתסקיר מעצר בעניינו, תוך שציין, כי עשה כן לאור נסיבותיו המיוחדות של המשיב, היינו, היותו נתון במעצר מיום 23.9.11, מצבו הבריאותי (על רקע מחלת האסטמה ממנה הוא סובל) והזמן הכרוך בהמתנה לתסקיר. עוד קבע ביהמ"ש, כי החלופה תעובה באיזוק אלקטרוני, בהפקדה כספית ובחתימה על ערבויות, עד לקבלת תסקיר שירות המבחן.

            על החלטת שחרור זו הוגש הערר שבפני.